גן הכדורים האבודים
כרמית רחל סוויד
גן הכדורים האבודים
קצת על הספר
"לְאַלּוֹנָה הָיָה כַּדּוּר גָּדוֹל מַבְרִיק וְכָחֹל.
יוֹם אֶחָד, כְּשֶׁאַלּוֹנָה שִׂחֲקָה עִם הַכַּדּוּר
וְהִקְפִּיצָה אוֹתוֹ גָּבוֹהַּ-גָּבוֹהַּ בָּאֲוִיר,
הַכַּדּוּר קָפַץ, הִתְגַּלְגֵּל
וּבָרַח מֵעֵבֶר לְגִנַּת הַמִּשְׂחָקִים, לְכִוּוּן הַכְּבִישׁ".
הכדור של אלונה נעלם, והיא עצובה.
אמא מרגיעה ומנחמת:
"מתוקה שלי, לא צריך ללכת לשום מקום",
"גן הכדורים האבודים נמצא תמיד איתנו. הוא בלב שלנו
ובראש שלנו, ובכל רגע שנרצה אנחנו יכולים לעצום את עיניים
ולראות את כל הכדורים האבודים"
איך אפשר לעזור לפעוטות וילדים קטנים (וגם להורים), לדבר על רגשות ועל נושא כל כך רגיש, של חווית אובדן (קרובי משפחה יקרים, בעלי חיים ואפילו חפצים אהובים), בצורה קלילה ונעימה? באמצעות ספר מאויר, שיחה ומשחק
״גן הכדורים האבודים״ הוא ספר צבעוני, רגיש ומקסים שכיף לקרוא ולספר ויכול להוביל לשיח, פתוח ובטוח, על רגשות ובכלל על כל מה שהתרגלנו לשמור בבטן .. הספר מעודד שיחה, בדרך עקיפה, צבעונית ומסקרנת, בנושא פרידה ואובדן, נושא שילדים מתקשים לעכל ושהורים מתקשים להסביר.
הספר והמשחק מגיעים עם הסברים להורה/גננת/למטפל.
ניתן לרכוש את הספר יחד עם סט תואם של משחק קלפים משפחתי - משחק הזיכרון או כמארז כיפי בצירוף מתנה נוספת לבחירתכם מתוך מבחר המתנות המוצע.
למידע נוסף, המלצות סקירות ורכישה, שוטטו בעמוד הספר בפייסבוק : הספר גן הכדורים האבודים או לחצו על הקישור לרכישה
לפעוטות וילדים קטנים, אין אוצר מילים מספיק מפותח, כדי ליצור איתם בקלות שיח בנושא (שגם אנחנו ההורים נמנעים ממנו כמו מאש). האם זה בכלל אפשרי, כשאנחנו לא "אנשים מקצוע", או מטפלים מדופלמים?
הספר גן הכדורים האבודים מטפל בדרך עקיפה, צבעונית ומסקרנת באובדן – או בפרידה – נושא שילדים מתקשים להתמודד איתו ולעכל אותו, והורים מתמודדים עם קושי להסביר אותו.
אומנם הסיפור מדבר ברובו על "אובדן" של כדור אהוב, אך הוא מזמן שיח גם מֵעבר לאובדן הכדור ודיון במעגל החיים ושימוש בכוחו של הדמיון וכוחו של החלום. הספר מציע דרך ייחודית, מאויירת ומעניינת להצגת נושא זה בפני ילדים ודרך מותאמת גיל להתמודדות איתו – הדרך שלי, שלמדתי במהלך כל השנים.
האיורים הנפלאים של תמר לנצנר, מחיים את הכתוב, מרגשים ומעוררים את דמיונם של הילד וההורה
מה הביא אותי לכתוב את הספר?
כשהפכתי לאמא ונתקלתי בסיטואציות בהi ילדים קטנים כל כך, מאבדים את היקר להם, החלה להטריד אותי המחשבה, איך ילדים כה צעירים מעבדים חוויה כזו? מי עוזר להם? איזה כלים עומדים לרשותם? האם זה נשאר איתם בלי הסבר ומשאיר אותם עם פחדים? צלקות? חרדות?
המחשבה הזו ניקרה במוחי ללא מענה והציפה בי חששות.
קראתי וחיפשתי מידע, על המתרחש בראשם של פעוטות וילדים קטנים שחווים אובדן, על ההתמודדות עם החוויה לאחר מכן, ועל הכלים העומדים לרשות הורים ומטפלים, לתווך ולתקשר את האירוע. להפתעתי גיליתי ספרי ילדים בודדים בנושא ואלה, אשר לא טיפלו בהתמודדות "שאחרי".
עד שביום שבת קיצית אחת, הגיע אלי הרעיון. חזרתי מגינת המשחקים עם הבת שלי, איבדנו את הכדור הכחול שלה בגינה וזה היה קצת "מבאס". הילדה הלכה לישון צהרים ואני התיישבתי לכתוב. "מה עושים כשכדור הולך לאיבוד?"
"גן הכדורים האבודים" קראתי לספר – ותוך כדי הכתיבה אני מבינה שאני כותבת אל הילדה שבי, תוך שימוש בכלים שלמדתי להתמודדות עם פרידה ואובדן, כלים של מודעות קשובה, שעוזרים לשיחרור הרגשות והפחתת מתחים ולפיתוח מודעות עצמית וראיה אופטימית על החיים.
בתום הכתיבה שלחתי את כתב היד לחברות, אמהות לילדים קטנים, עובדות סוציאליות, גננות, התגובות של כולן היו דומות:
"הצטמררתי" , "נתת לי בדיוק את המילים שאני צריכה", "תמים ופשוט וכל כך מרגש", "איך חשבת על זה "?, "אני מרגישה שאני צריכה את הספר בעצמי, לעצמי", "מקסים וקסום"..